פרדריק שופן

Disambig RTL.svg המונח "שופן" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שופן (פירושונים).
פרדריק שופן Frédéric François Chopin
Frédéric Chopin
Eugène Ferdinand Victor Delacroix 043.jpg
לידה1 במרץ 1810
ז'לזובה וולה, פולין
פטירה17 באוקטובר 1849 (בגיל 39)
פריז, צרפת
תקופה/זרםרומנטית
מספר יצירות ידוע230
חתימהחתימת פרדריק שופן

פרדריק פרנסואה שופןפולנית: Fryderyk Franciszek Chopin ; בצרפתית: Frédéric François Chopin,‏ 1 במרץ 1810 - 17 באוקטובר 1849) היה מלחין ופסנתרן פולני מהתקופה הרומנטית.

יצירותיו הרבות לפסנתר כגון הנוקטורנים, המזורקות, הפולונזים, הבלדות, האטיודים, והוואלסים הייחודיים לו נחשבים לנכסי צאן ברזל לכלי[דרוש מקור], וכמעט כל הפסנתרנים מבצעים את יצירותיו ברסיטלים שלהם[דרוש מקור]. בולט מביניהם היה ארתור רובינשטיין, שידוע בעיקר בנגינת יצירותיו של שופן.

קורות חייו

פסל של שופן בפארק לאזיאנקי בוורשה

ילדות והתפתחות מוזיקלית

פרדריק שופן נולד ב-1 במרץ 1810, על פי הצהרותיו שלו ושל משפחתו (אולם על פי תעודת ההטבלה שלו, נולד ב-22 בפברואר), בכפר ז'לאזובה וולה (Żelazowa Wola) שבמרכז פולין, באזור מאזוביה (Mazowia), אז בדוכסות ורשה. אביו, ניקולא שופן, היה צרפתי מלורן שהיגר לפולין ב-1787 בגיל שש עשרה. ניקולא היה מורה פרטי לילדים מהאריסטוקרטיה הפולנית, וב-1806 נשא לאישה את אמו של פרדריק שופן, יוסטינה קז'יז'אנובסקה (Justyna Krzyżanowska), קרובת משפחה ענייה של משפחת סקרבק, אחת ממשפחות האריסטוקרטיה אצלן ניקולא עבד.

פרדריק הוטבל ביום ראשון של חג הפסחא, 23 באפריל 1810, באותה כנסייה בה התחתנו הוריו, בכפר ברוכוב (Brochów) שבאזור מאזוביה. סנדקו בן ה-18, שעל שמו הוא נקרא, היה פרידריק סקרבק (Fryderyk Skarbek), תלמיד של ניקולא. פרדריק היה הילד השני מבין ארבעה ילדים של בני הזוג, והבן היחיד שלהם. הייתה לו אחות גדולה, לודביקה (Ludwika), ושתי אחיות קטנות, איזבלה ואמיליה. ניקולא היה מסור למולדתו המאמצת, והתעקש על שימוש בשפה הפולנית בבית.

כישרונו המוזיקלי של פרדריק בא לידי ביטוי בגיל מוקדם מאוד. כבר בגיל 7 הלחין שני פולונזיםסול מינור ובסי במול מז'ור). במהרה החל שמו של שופן להתפרסם בעיתונים והילד התחיל להופיע בסלונים היוקרתיים של ורשה. מורו הראשון והיחיד של שופן היה ווייצ'ך ז'יבני (Wojciech Zywny), אשר לימד אותו פסנתר בין השנים 18161822. לאחר מכן, הודה המורה שאין לו עוד מה לתת לכישרון הצעיר, ולכן שופן עבר להשגחתו של וילהלם ורפל (Wilhelm Würfel), פרופסור בקונסרבטוריון בוורשה.

בשנת 1826 התחיל שופן ללמוד את תאוריית המוזיקה, בס ממוספר והלחנה בבית הספר למוזיקה של ורשה, אך סירב ללמוד שם פסנתר. מנהל בית הספר למוזיקה היה המלחין יוזף אלסנר (Józef Elsner), אשר הבין שבידיו אישיות יוצאת מן הכלל ולכן הרשה לו לא להגיע לשיעורי הפסנתר ולהתרכז בהלחנה בלבד, אך היה מאוד קפדן בקשר לשיעורי התאוריה, במיוחד בקשר ללימודי הקונטרפונקט. בסוף השנה השלישית של שופן בבית הספר למוזיקה של ורשה, כתב אלסנר בדוח מסוים: "שופן, פרדריק, תלמיד שנה שלישית, כישרון מדהים, גאון מוזיקלי".

שופן סיים את לימודיו ב-1829 בבית-ספרו של אלסנר. בתקופה זו הלחין את הסונאטה בדו מינור לפסנתר, את השלישייה בסול מינור לפסנתר, לכינור ולצ'לו וכן 4 יצירות לפסנתר ולתזמורת: וריאציות על נושא מתוך "דון ג'ובאני" של מוצרטאריה "Là ci darem la mano" - "שם נשלב ידיים"), אופוס 2, רונדו "א לה קרקוביאק", אופוס 14, פנטזיה על נושאים פולניים, אופוס 13, וכן הגרנד פולונז בריליאנט, אופוס 22, המנוגן לאחר פרק "אנדנטה ספיאנטו" הכתוב לפסנתר בלבד.

מסעו של שופן והמרד הפולני

ביולי 1829 הגיע שופן לווינה וניגן שם את הרונדו "א לה קרקוביאק" ואת הווריאציות על הנושא מהאופרה "דון ג'ובאני". הוא זכה להצלחה מרובה, ואף זכה לכך שהוציאו את הווריאציות שלו לאור. הביקורות טענו כי הוא מנגן חלש מדי, אך בכל זאת הכירו בו כפסנתרן גאוני וכמלחין מוכשר.

כשחזר לפולין, מכיוון שהיה חופשי מלימודיו המוזיקליים, השקיע את רוב מאמציו בכתיבה והלחין שני קונצ'רטי לפסנתר ולתזמורתפה מינור ובמי מינור), את הנוקטורן הראשון שלו, אטיודים, ואלסים ומזורקות. באותה תקופה תכנן שופן נסיעה לחו"ל על מנת לגלות ולהכיר את המוזיקה האירופית בצורה טובה יותר ועל מנת לזכות בתהילה. בתחילה חשב לנסוע לברלין, אך בסופו של דבר החליט לנסוע לווינה על-מנת לשחזר את הצלחתו הקודמת ולבנות לעצמו שם מוניטין. ב-17 במרץ 1830 קיים שופן קונצרט פרידה חגיגי בתיאטרון הלאומי של ורשה ובו ניגן את הקונצ'רטו במי מינור. ב-2 בנובמבר עזב שופן לאוסטריה יחד עם חברו הטוב טיטוס וויצ'כובסקי (Tytus Woyciechowski), מתוך כוונה להמשיך לאיטליה.

מספר ימים לאחר שהגיעו לווינה שמעו שני החברים על המרד הפולני נגד השלטון הרוסי. זו הייתה תחילתה של מלחמה ארוכה בת מספר חודשים בין רוסיה לפולין. וויצ'כובסקי יצא לפולין על-מנת להצטרף לצבא המתקומם; שופן נשאר בווינה, לאחר שכנועים רבים מצד חברו. הוא הפסיק לתכנן את המשך המסע שלו, מתוך דאגה לארצו ולמשפחתו. במכתב לאלסנר כתב: "מנסים לשכנע אותי לשווא, שכל מלחין הוא אזרח העולם. אף אם זה כך, כמלחין – אני עדיין בעריסתי. כפולני – אני כבר בן 20." למרות מצב רוחו של שופן, הוא הופיע בקונצרט ב-11 ביוני 1831 ובו ניגן את הקונצ'רטו במי מינור.

האירועים הקשים במולדתו השפיעו על שופן והרגשות העזים והדרמטיים שחש גרמו להיווצרותן של יצירות בעלות עוצמה ותשוקה, בשונה מהסגנון המבריק הקודם שלו. בתקופה זו הוא הלחין את הסקרצו בסי מינור אופוס 20 ואת האטיודים, אופוס 10.

בעקבות הנסיבות, ויתר שופן על נסיעתו לאיטליה והחליט לנסוע לפריז. בדרך לשם הוא עצר במינכן כדי להופיע בקונצרט ב-28 באוגוסט, ומשם המשיך לשטוטגרט. בהיותו שם נודע לו על כישלון המרד הפולני ועל כיבוש ורשה על ידי הרוסים. כששמע את החדשות חלה בקדחת, ועבר עליו משבר נפשי. ביומנו כתב: "האויב נמצא בבית... הו אלוהים, האם אתה קיים? אתה קיים, ובכל זאת אינך נוקם. האם מוסקבה לא חטאה מספיק? או – או אולי אתה בעצמך מוסקבאי... אני כאן, חסר אונים! לפעמים אני יכול רק לגנוח, לסבול ולשפוך את כל הייאוש שלי על הפסנתר!".

פריז ומריה וודז'ינסקי – האהבה הראשונה

בסתיו 1831 הגיע שופן לפריז, ופגש פולנים רבים שברחו מפולין בעקבות כישלון המרד נגד רוסיה, בהם משוררים, סופרים, פוליטיקאים ואנשי צבא. המוניטין שלו כאמן גדלו מהר מאוד בפריז בעקבות מכתבי ההמלצה שקיבל בווינה. הוא התחבר עם פרנץ ליסט, פליקס מנדלסון, וינצ'נצו בליני, הקטור ברליוז ואחרים. בדצמבר 1831 הוא ניגן את הווריאציות על הנושא מהאופרה "דון ג'ובאני" בלייפציג. רוברט שומאן הצעיר שנוכח בהופעה כתב אחר כך בעיתון המוזיקה "Allgemeine musikalische Zeitung": "הסירו את כובעיכם, אדונים נכבדים, גאון לפניכם".

למרות הצלחתו הרבה, רוב הכנסתו של שופן הגיעה ממתן שיעורים פרטיים לאריסטוקרטיה הצרפתית והפולנית. זאת משום שלא אהב להופיע באולמות גדולים, אלא דווקא בסלונים שנפתחו לפניו בעזרת הברונית רוטשילד. שופן נחשב לאחד הפסנתרנים הטובים בזמנו, אבל רק כשהקהל היה מצומצם והאווירה הייתה אינטימית יכול היה להראות את מלוא כישרונו והאמנותי בנגינה בפסנתר.

שופן קבע עצמו כפליט פוליטי, ולכן לא יכול היה לחזור בדרך חוקית למולדתו ולהיפגש עם משפחתו ועם חבריו שנשארו בפולין. הוא נפגש עם הוריו פעם אחת – בקרלסבאד, באוגוסט 1835. על-מנת להימלט מהבדידות, החליט לגור יחד עם הרופא אלכסנדר הופמן (Aleksander Hoffman), פליט פולני נוסף. כאשר עזב הופמן את פריז, עבר שופן לגור עם יאן מאטושינסקי (Jan Matuszynski), רופא פולני אחר. לאחר מכן, באזור דרזדן, חידש את הקשר עם משפחת וודז'ינסקי (Wodzinski), אשר הייתה חברה למשפחת שופן בפולין. בתם הצעירה, מריה, שהייתה אז נערה צעירה בשנות העשרה, הראתה כישרון מוזיקלי ואמנותי רב, ושופן התאהב בה והחליט שברצונו להינשא לה ולהקים איתה בית ומשפחה. בשנה שבאה לאחר מכן יצא שופן עם מריה בת ה-17 ועם אמה לחופשה בדרזדן, ובה הוא ביקש ממריה להינשא לו. ההצעה נענתה בחיוב, אך בתנאי שישמור על בריאותו. האירוסים לא היו רשמיים ובסופו של דבר לא הובילו לנישואין, מכיוון שהוריה של מריה, לאחר "שנת ניסיון", החליטו ששופן איננו חתן מתאים לבתם בגלל מצבו הבריאותי הירוד בחורפים ובגלל סגנון החיים הלא יציב שלו. עבור שופן, דחייה זו הייתה חוויה כואבת ביותר.

ז'ורז' סאנד – האהבה השנייה

דיוקן של שופן וז'ורז' סאנד מאת אז'ן דלקרואה
כתב יד חתום של הפולונז אופוס 53 ("ההרואי") משנת 1842.

ביולי 1837 נסע שופן ללונדון לזמן קצר עם חברו קאמי פלייל (Camille Pleyel) (בנו של איגנץ פלייל), במטרה לשכוח את כל הסבל שעבר. זמן קצר לאחר מכן נכנס לקשר אינטימי עם הסופרת הצרפתייה ז'ורז' סאנד. היא כתבה רומנים רבים והייתה מבוגרת משופן ב-6 שנים, גרושה עם שני ילדים. היא סיפקה לשופן את מה שהיה חסר לו יותר מכל – רוך, חום ודאגה אימהית. האוהבים בילו את חורף 1838‏-1839 באי הספרדי מיורקה. שם, בעקבות תנאי מזג-אוויר גרועים, חלה שופן והתגלו אצלו סימנים של שחפת. במשך מספר שבועות היה כל-כך חלש ולא יכול לעזוב את הבית. למרות זאת, הוא המשיך בעבודת הכתיבה האינטנסיבית שלו וכתב מספר יצירות מופת: סדרת ה-24 פרלודים, פולונז בדו מינור, בלדה בפה מינור וסקרצו בדו דיאז מינור. לאחר חזרתם ממיורקה, באביב, עבר שופן תהליך החלמה במרסיי ולאחר מכן עבר לגור בביתה של ז'ורז' סאנד ב נואן (Nohant), במרכז צרפת.

הוא בילה בבית הזה חופשות ארוכות עד לשנת 1846, וחזר לפריז רק בחורפים. זו הייתה התקופה המאושרת ביותר בחייו של שופן לאחר עזיבתו את פולין. זו גם הייתה התקופה הפורה ביותר שלו כמלחין. בפריז התייחסו למלחין ולסופרת כאל זוג נשוי, אף שזו לא הייתה המציאות. בני הזוג התייחסו אחד אל השני באהבה ובידידות במשך שנים רבות, אך ביולי 1847 דרכיהם נפרדו. הסיבות לכך לא ידועות, אך יש שאמרו כי בנה של ז'ורז' סאנד, אשר התחיל לגלות סימני שנאה כלפי שופן והיה בעל השפעה רבה על אמו, הביא לכך.

לעומת זאת, כותב הביוגרפיה של ז'ורז' סאנד, אנדרה מורואה, מביא סימוכין לכך שבתה של סאנד שהייתה שרויה בריב עם אמה, הסיתה את שופן נגד סאנד ושופן הוא זה שניתק את הקשר[1].

סוף ימיו

קברו של שופן

המאורעות הקשים האלה, יחד עם איבוד נואן, שהייתה מקום חשוב לבריאותו ולפוריותו היצירתית של שופן, גרמו להידרדרות במצבו הנפשי והבריאותי. מכאן ועד לסוף ימיו הוא כתב רק מספר קטן של יצירות קטנות. באפריל 1848 נסע שופן לאנגליה ולסקוטלנד. שם, הוא ניגן במספר קונצרטים וביקר במקומות רבים. סגנון החיים הזה, יחד עם העייפות שבאה בעקבות המסעות הרבים וההופעות ויחד עם האקלים שלא עשה טוב לריאותיו, גרם להידרדרות נוספת בבריאותו. ב-16 בנובמבר 1848, על אף הקדחת שתקפה אותו, הופיע שופן בפעם האחרונה בלונדון, וזמן לא רב לאחר מכן חזר לפריז.

מצבו הבריאותי המשיך להידרדר, ושופן חדל לתת שיעורים. בקיץ 1849, אחותו הבכורה הגיעה מוורשה על-מנת לטפל בו. ב-17 באוקטובר 1849 נפטר שופן בדירתו ממחלת השחפת, והוא בן 39 שנים בלבד[2]. הוא נקבר בבית הקברות פר לשז בפריז ועל פי צוואתו הוצא ליבו מגופו ונטמן בכנסיית "הצלב הקדוש" שבוורשה, באחד מעמודי הכנסייה (השני משמאל למרכזה).