קונפוציאניזם

מקדש קונפוציוס בצ'ופו. גם כיום ישנם מיליוני קונפוציאנים ברחבי העולם.

קונפוציאניזם (סינית: 儒學, להאזנה (מידע · עזרה)) - "אסכולת המלומדים" היא פילוסופיה ומערכת ערכים מזרח-אסיאתית אשר במקור פותחה מכתבי קונפוציוס. עד אמצע המאה ה-20 הייתה זו דת המדינה בסין.

הדת נוסדה במאה ה-5 לפנה"ס על ידי קונפוציוס. דת זו מדגישה את היותו של האדם טוב מטבעו ואת ההתנהגות המוסרית בין אדם לחברו. למרות המהפכה התרבותית היא עדיין משמשת בסין תפיסה מוסרית בסיסית.

מכיוון שקונפוציוס עשה שימוש רב בטאוטולוגיות ואנלוגיות על מנת להסביר את תורתו עשוי בתחילה אדם בעל תפיסה מערבית שלא להבין את ההיגיון העומד מאחורי המאמרות והמאחד אותן לכדי תורה אחת.

הקונפוציאניזם מהלך על הגבול הדק בין אסכולה פילוסופית לבין דת. חוקרים ואישים שונים במשך השנים הגדירו אותו בצורה שונה.

היסטוריה

קונפוציוס ( 551 לפנה"ס - 479 לפנה"ס

הקונפוציאניזם התהווה לראשונה במהלך חייו של קונפוציוס. לאחר מותו תועדו אמרותיו של קונפוציוס על ידי תלמידיו בקובץ הנקרא "המאמרות" (לון-יו) - קובץ זה מוכר כמייצג את חזונו. אף על פי כן מוטל ספק באמינותן של חלק מהאמרות, כמו גם באמרות נוספות המיוחסות לו ומופיעות במקורות אחרים. האמרות מובאות בצורות של קטעי שיחות בין קונפוציוס ותלמידיו, שאלות ותשובות וכן קטעים ביוגרפיים קצרים.

תורתו של קונפוציוס הכתה הדים ברחבי סין הקדומה. במהלך תקופת האביב והסתיו היא הייתה בעיקרה מערכת ערכים והגות אתית, אולם במהלך שושלת האן, התווספו מאפיינים מתחום המטאפיזיקה והקוסמולוגיה. שינוי זה, לצד שקיעתה של הלגליזם, הוביל לביסוס הקונפוציאניזם כדת. מאז הייתה הקונפוציאניזם דת המדינה הרשמית בסין.

נאו-קונפוציאניזם

ג'ו שי, אחד הפילוסופים החשובים ביותר ב נאו-קונפוציאניזם

מאות שנים מאוחר יותר, במהלך שושלת טאנג, התעוררה וריאציה חדשה יותר של הקונפוציאניזם- ה נאו-קונפוציאניזם. הנאו-קונפוציאניזם היה הרבה יותר חילוני מאשר הקונפוציאניזם הקלאסי. הוא אינו כולל בתוכו אמונות וטקסים מיסטיים. אף על פי כן, הנאו-קונפוציאניזם מושפע עמוקות מרעיונות מטאפיזיים, בעיקר רעיונות דאואיסטיים או בודהיסטיים. רעיונות אלו אינם העיקר של ההגות הנאו-קונפוציאניסטית, אלא המסגרת לדיון בשאלות מוסריות וערכיות.

ההוגים המקימים של הנאו-קונפוציאניזם הם האן יו ו לי אאו, בני המאה ה-7. בין ההוגים הנאו-קונפוציאניסטים החשובים ניתן למנות את ג'ו שי, וונג יאנגמינג ו זהו דוניי.

בעידן המודרני

בעת החדשה החל הקונפוציאניזם לחדור גם לעולם המערבי. המיסיונר האיטלקי מטאו ריצ'י תרגם את כתבי קונפוציוס ללטינית, והם יצרו הד בקרב פילוסופים ברחבי אירופה. קבוצות רבות בתקופת הנאורות חיפשו דרך לשלב את האתיקה הקונפוציאניסטית עם התרבות המערבית. גוטפריד לייבניץ הושפע במיוחד מהגותו של קונפוציוס, שהזכירה את תורתו שלו עצמו. גם הפילוסוף הצרפתי וולטר התפעל מאוד מהקונפוציאניזם, וטען שהרציונליזם הקונפוציאני מהווה אלטרנטיבה לדוגמה הנוצרית.

במקביל, התפשטה ההגות הקונפוציאנית גם ברחבי המזרח הרחוק. בקוריאה התפתחה וריאציה אחרת של הנאו-קונפוציאניזם, המכונה " קונפוציאניזם קוריאני". לקונפוציאניזם יש עד היום השפעה על התרבות הקוריאנית. גם ביפן קמו באותה תקופה הוגים רבים שעסקו בקונפוציאניזם, אולם הוגים אלו לא הותירו השפעה כה גדולה כמו בקוריאה ובסין.

במאה ה-20, בזמן מלחמת האזרחים הסינית הוקמה בסין תת-תנועה פוליטית בשם " תנועת החיים החדשים" (סינית: 新 生 活 運 動). התנועה, שהייתה חלק מהמפלגה הלאומית הסינית, ניסתה להציב אלטרנטיבה רעיונית לקומוניזם המאואיסטי, ושילבה רעיונות קונפוציאניסטים עם רעיונות לאומניים. עם זאת, לאחר ניצחון הקומוניסטים במלחמה, ירדה קרנו של הקונפוציאניזם בסין והוא חדל להיות "דת המדינה".