קפיצה משולשת

אתלטית מסיימת קפיצה משולשת

קפיצה משולשת היא אחת מהקפיצות התחרותיות באתלטיקה קלה. היא כוללת שלושה מהלכי קפיצה אופקיים המבוצעים ברצף: ניתור, המבוצע מקרש הקפיצה ברגל החזקה, דילוג, המבוצע באותה הרגל, וקפיצה, המבוצעת ברגל השנייה ומסתיימת בנחיתה בארגז החול. המהלך השלישי, הקפיצה הסופית, דומה באופיו לקפיצה לרוחק.

המרחק מקרש הקפיצה, שממנו נמדד מרחק הקפיצה, ועד ארגז החול, נע בין 9 ל-13 מטרים, ובתחרויות מקצועיות הוא 13 מטרים.

היסטוריה

קפיצה משולשת, או לפחות ספורט הכולל שלוש קפיצות אחת אחרי השנייה, היה קיים חלקית באולימפיאדות יווניות עתיקות, עם רשומות המראות שספורטאים הגיעו למרחקים של יותר מ-50 רגל (15.24 מ')[1]. קפיצה משולשת הייתה חלק מאולימפיאדת 1896 באתונה, אם כי אז היה מורכב הספורט משני דילוגים באותה הרגל ואז קפיצה. האלוף האולימפי הראשון בעת החדשה, בכל ענפי הספורט, היה ג'יימס קונולי שזכה במדליית זהב בקפיצה משולשת באולימפיאדה זו. קפיצה משולשת לנשים הוכנסה כמקצוע אולימפי באולימפיאדת אטלנטה ב-1996.

בשיא העולם לגברים מחזיק, מאז 1995, הבריטי ג'ונתן אדוארדס, והוא עומד על 18.29 מטרים. באותה שנה קבעה האוקראינית אינסה קראבץ את שיא העולם לנשים, 15.50 מטרים. שיא ישראל לגברים הוא 17.20 מטרים, וקבע אותו רוגל נחום ב-1992. בשיא ישראל לנשים, 14.78 מטרים, מחזיקה חנה קנייזבה-מיננקו, מאז 2015.