קשר כימי

קשר כימי הוא אינטראקציה בין מטענים חשמליים של מרכיבי אטומים, של אטומים שלמים או של מולקולות הגורמת לזיקה בין אטומים או מולקולות. קשרים אלו הם המעניקים לחומרים שונים את מגוון תכונותיהם, ובלעדיהם לא היו בעולם תרכובות.

היסטוריה

התפלחות תאוריות השונות להסבר קשר כימי הולכות יד ביד עם צבירת הידע בתחום מבנה האטום. תאוריות ראשונות פותחו לאחר גילוי האלקטרון על ידי ג'יי ג'יי תומסון בשנת 1897. במודל האטומי שלו הניח תומסון של קשרים כימיים נוצרים בעזרת כוחות אלקטרוסטטיים שמועברים בין האטומים. מהנחה זאת נובע כי קשר כימי חייב להיות קוטבי.

לאור העובדה שתכונות של תרכובות האורגניות לא ניתן להסביר בעזרת קשר קוטבי, מהר נהיה ברור שחייבים להתקיים גם קשרים לא קוטביים. בשנת 1916 בפעם הראשונה הניח גילברט ניוטון לואיס שקשרים לא קוטביים מתבססים על זוג משותף של אלקטרונים. תאוריה זו תאמה גם את מודל האטומי של רתרפורד ובוהר שהחליפה את תאוריית תומסון.

התפתחות של מכניקה הקוונטית ופיתח משוואת השרדינגר בשנת 1926 הובילו לפיתון תאוריות יותר מדויקות של הקשר.