M2 בראונינג

מקלע כבד M2 בראונינג 0.5
IDF-M2 pic001a.jpg
מידע כללי
סוגמקלע כבד
נגזרותM2HB ו-M2HQCB לשימוש כללי, דגם M3 לשימוש אווירי, ועוד מגוון תת-דגמים
תכנוןג'ון בראונינג, 1918[1]
סמואל גרין, 1932 (שיפורים לדגם M2)
מדינה מייצרתארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצרןארצות הבריתארצות הברית ג'נרל דיינמיקס, US Ordnance
בלגיהבלגיה FN Herstal
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת Manroy Engineering
שנות שירות1932 עד ימינו
מלחמותמלחמות ועימותים רבים, הבולטים שבהם: מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, כל מלחמות ישראל, מלחמת פוקלנד, מלחמת המפרץ, מלחמת אפגניסטן השנייה, מלחמת עיראק
מחיר ליחידהכ-14 אלף דולר[2]
יחידות שיוצרומעל 3 מיליון[4]
מידע טכני
קליבר
12.7x99 מ"מ נאט"ו, 0.50 BMG
פעולהמכת גזים על ראש קנה
הזנהשרשיר, כדורי BMG 0.5
כוונותכוונת ברזל, אפשרות לכוונת טלסקופית
אורך כולל1,650 מ"מ[2]
אורך קנה1,143 מ"מ (45 אינץ')
משקל מלא38 ק"ג (ללא חצובה), חצובה 20 ק"ג[2]
קצב אש550 כדורים לדקה[2]
מהירות לוע930 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי1,800–2,500 מטר[2]
טווח מקסימליכ-7,000 מטר[3][2]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחמי חיל הנחתים האמריקאי יורים במק"כ M2 בעת אימון
לוחם צה"ל יורה במק"כ M2 בעת אימון

M2 בראונינג (ידוע גם בשם בראונינג 0.5 ו-Fifty-Cal) הוא מקלע כבד בקליבר 0.5 אינץ' (12.7x99 מ"מ נאט"ו). זהו אחד המקלעים הוותיקים והנפוצים בעולם שעדיין נמצאים בשימוש. הוא נכנס לשירות ב-1932 ונמצא בשירות מבצעי עד היום. ה-M2 משמש כמקלע הכבד הראשי של צה"ל, הכוחות המזוינים של ארצות הברית, צבא בריטניה ושל צבאות רבים בכל העולם, וידוע בזכות האמינות והדיוק המצוינים, וכוח האש הגדול שלו.

סקירה כללית

ה-M2, שבארצות הברית מכונה Ma Deuce או Fifty-Cal, ובצה"ל נקרא בפשטות אפס-חמש או מק"כ (ראשי תיבות של "מקלע כבד"), תוכנן בידי ג'ון בראונינג עוד בשנות ה-20 של המאה ה-20 (1921) ושופר על ידי ד"ר סמואל גרין בשנים 19271932. עד כניסתו לשירות בצבא ארצות הברית נקרא המקלע "מודל 1921" אך כאשר אומץ על ידי הצבא בשנת 1932 קיבל את הציון הצבאי M2. במהלך השנים הוכנסו מספר שיפורים ל-M2 שהעיקרי שבהם היא התקנת קנה מעובה (מודל HB) הניתן להחלפה מהירה (מודל HQCB, נקרא גם HB-QCB). מלבד שיפורים אלה, התכנון המקורי של בראונינג לא השתנה באופן משמעותי.

הקליבר של ה-M2 הוא 12.7x99 מ"מ והתחמושת שהוא יורה נקראת 0.50 BMG ותוכננה במיוחד עבורו (BMG מציין "מכונת ירייה בראונינג"). כיום, נעשה שימוש בתחמושת הזאת גם ברובי צלפים כבדים דוגמת הבארט M82A1.

ה-M2 מקורר באמצעות אוויר ומוזן על ידי שרשיר. עקרון הפעולה שלו מבוסס על רתע קצר. מנגנון זה עובד באופן הבא:

  1. בהתחלה, ה בריח והקנה נעולים ביחד, לאחר הירי הגזים מכים בקנה, בסיס הקנה מכה בבריח, וזה גורם לפתיחת הנעילה.
  2. אחרי מרחק קצר, הבריח והקנה נפרדים, והבריח ממשיך לנוע ביחס לקנה.
  3. פעולה זו מושכת את שרשיר התחמושת לתוך הנשק, ובאותו הזמן גורפת כדור חדש.
  4. הבריח חוזר, פולט את התרמיל וטוען קליע לבית הבליעה.
  5. אם ההדק עדיין לחוץ, הקליע נורה, ומחזור הירי מתחיל שוב מהשלב הראשון בעקבות הרתע.

קצב הירי התאורטי של המקלע הוא 550 קליעים לדקה. בפועל, לא ניתן להגיע לקצב אש כזה, בגלל מגבלות של התחממות הקנה. כדי למנוע התחממות קנה רצינית, הירי נעשה בדרך כלל בצרורות קצרים, כאשר בין צרור לצרור נותנים מספר שניות לקנה להתקרר.

ה-M2 מסוגל הן לירי בבודדות והן לירי אוטומטי מלא. כאשר הוא מיוצב על חצובה נייחת, טווח הירי המקסימלי של ה-M2 הוא כ-7 ק"מ, ואילו הטווח האפקטיבי הוא כ-2 ק"מ. הצלף האמריקאי קרלוס הת'קוק השתמש במקלע כבד M2 בראונינג לצליפה לטווחים ארוכים בירי בודד, והצליח לרשום פגיעה בירי מטווח 2,286 מטר.

המקלע שוקל כ-38 ק"ג והחצובה שלו שוקלת כ-20 ק"ג.

ייעודו המקורי של מקלע ה-0.5 היה לשמש כנשק נגד כלי רכב, כולל רכב קרבי משוריין, וכלי טיס. עם זאת, בעקבות השיפור בשריון של הרק"מים במהלך מלחמת העולם השנייה ייעודו הוסב למקלע כבד ומקלע נגד מטוסים, שגם השריון שלהם שופר, דבר שהצריך נשק חזק יותר מאשר מקלעי ה-0.3 אינץ' שהיו עד אז בחיל האוויר וכוחות הנ"מ של ארצות הברית. במלחמת העולם השנייה הצטיין ה-M2 במגוון רב של תפקידים והפך למקלע הכבד העיקרי של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, בו הוא משרת ללא תחליף עד היום.

ה-M2 משמש במגוון תפקידים: