מלחמת האזרחים בסוריה

מלחמת האזרחים בסוריה
חלק מהאביב הערבי והחורף הערבי
Syrian Civil War map.svg

מצב צבאי נוכחי: אדום: הממשלה הסורית, ירוק: האופוזיציה הסורית, צהוב: פדרציה צפון סורית (SDF), אפור: המדינה האסלאמית, לבן: תחריר א-שאם (היו ידועים בעבר כג'בהת א-נוסרה)

המפה לעיל עודכנה לאחרונה במרץ 2018.


תאריך 15 במרץ 2011 - היום
(7 שנים ו-9 שבועות)
כוחות
הכוחות המזוינים של סוריה: 180,000 חיילים

מינהל הביטחון הכללי: 8,000
כוחות ההגנה הלאומיים: 80,000
חזבאללה: 6,000–8,000
בריגדות בעת': 7,000
רוסיה: 4,000 חיילים[1] ו-1,000 קבלנים.[2]
איראן: 3,000–5,000
קבוצות ברית אחרות: 15,500+

צבא סוריה החופשי: 40,000–50,000

צבא האסלאם: 12,000
קבוצות אחרות: 12,500


אחראר א-שאם: 20,000
לגיון א-שאם: 7,000


תחריר א-שאם: 40,000
קבוצות ברית: 8,500+

‏15,000–20,000‏ (סוף 2016)‏SDF:‏ 50,000+
  • YPG ו-YPJ:‏ 57,000–60,000
  • המועצה הצבאית האשורית: 2,000
  • צבא המהפכה: 3,000
אבידות
תוצאה:
סוריהסוריה הממשלה הסורית:
63,251–98,251 חיילים
45,290–62,112 לוחמי מיליציות
4,700 חיילים ולוחמי מיליציות ו-2,000 תומכים נפלו בשבי.

חזבאללהחזבאללה חזבאללה:
1,592–1,800 נהרגו[3][4]
רוסיהרוסיה רוסיה:
28–32 חיילים ו-26–32 אנשי קשר נהרגו
לוחמים לא סורים אחרים:
6,862 נהרגו (איראןאיראן 475)

‏ 110,811–163,539 לוחמים נהרגו 979 נהרגו במהלך הפגנות

טורקיהטורקיה טורקיה:
88 חיילים נהרגו
(‏71 בכניסה קרקעית 2016–17)

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית המדינה האסלאמית:
24,232+ הרוגים (לפי SOHR)‏

20,711+ נהרגו (לפי YPG)

כורדיסטן הסוריתכורדיסטן הסורית רוז'אבה:
3,834 נהרגו

Seal of Combined Joint Task Force – Operation Inherent Resolve.svgCJTF–OIR:
5 הרוגים

שינויים בטריטוריות:

נכון ל-1 במרץ 2018:[5]

הצדדים הלוחמים
סוריהסוריההממשלה הסורית

בנות ברית

איראןאיראן  איראן (החל מ-2013)
חזבאללהחזבאללה  חזבאללה (החל מ-2013)
רוסיהרוסיה  רוסיה (החל מ-2015)

תמיכה:

הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין

Flag of Syria 2011, observed.svg האופוזיציה הסורית
(מועצת פיקוד)

טורקיהטורקיה  טורקיה[א]
(החל מ-2016)

תמיכה:

ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
ערב הסעודיתערב הסעודית  ערב הסעודית
צרפתצרפת  צרפת
קטר (מדינה)קטר (מדינה)  קטר
לובלוב  לוב (עד 2013)


אחראר א-שאםאחראר א-שאם אחראר א-שאם[ב]
לגיון א-שאםלגיון א-שאםלגיון א-שאם

תמיכה:

טורקיהטורקיה  טורקיה
ערב הסעודיתערב הסעודית  ערב הסעודית
קטר (מדינה)קטר (מדינה)  קטר


תחריר א-שאםתחריר א-שאם תחריר א-שאם[ב]

(2012–2017)

Flag of the Turkistan Islamic Party in Syria.svg המפלגה האסלאמית של טורקיסטן

'המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית  המדינה האסלאמית (החל מ-2013)[7][8]כורדיסטן הסוריתכורדיסטן הסורית  כורדיסטן הסורית (SDF)‏ (החל מ-2012)[9][10]
  • YPG
  • YPJ
  • JaT
  • MFS
  • IFB
תמיכה:

ארצות הבריתארצות הבריתארצות הברית (החל מ-2014)
רוסיהרוסיה  רוסיה (החל מ-2015)
צרפתצרפת  צרפת (החל מ-2016)
מפלגת הפועלים של כורדיסטןמפלגת הפועלים של כורדיסטן PKK
כורדיסטן העיראקיתכורדיסטן העיראקית  כורדיסטן העיראקית (2014–15; החל מ-2017)


Seal of Combined Joint Task Force – Operation Inherent Resolve.svgCJTF–OIR(החל מ-2014)
אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
בלגיהבלגיה  בלגיה
גרמניהגרמניה  גרמניה
הולנדהולנד  הולנד
ירדןירדן  ירדן
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
צרפתצרפת  צרפת

חברות לשעבר:

איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות האמירויות הערביות
דנמרקדנמרק  דנמרק
מרוקומרוקו  מרוקו
ערב הסעודיתערב הסעודית  ערב הסעודית
קטר (מדינה)קטר (מדינה)  קטר
קנדהקנדה  קנדה

מפקדים ומנהיגים

סוריהסוריה בשאר אל-אסד
(נשיא סוריה)

סוריהסוריה פאהד ג'אסם אל-פריג'
(שר ההגנה)
סוריהסוריה עלי עבדאללה איוב
(ראש המטה הכללי של הצבא)
סוריהסוריה עיסאם חלאק
(מפקד חיל האוויר)
סוריהסוריה עיסאם זהראלדין
(מפקד משמר הרפובליקה)
סוריהסוריה עלי ממלוכ
(מנהל המודיעין הסורי)
סוריהסוריה רפיק שחאדה
(ראש המודיעין הצבאי הסורי)
סוריהסוריה מוחמד דיב זיתון
(ראש מינהל הביטחון הכללי הסורי)
חזבאללהחזבאללה חסן נסראללה
(מזכ"ל חזבאללה)
איראןאיראן עלי ח'אמנאי
(המנהיג העליון באיראן)
איראןאיראן קאסם סולימאני
(מפקד כוח קודס)
רוסיהרוסיה ולדימיר פוטין
(נשיא רוסיה)

נהרגו בקרב:

סוריהסוריה אסף שווכאת
(סגן שר ההגנה)
סוריהסוריה דאוד ראג'חה
(שר ההגנה)
סוריהסוריה חסן עלי טורקמאני
(שר ההגנה הסורי לשעבר)
סוריהסוריה הישאם יחטיאר
(יועץ לביטחון לאומי)
חזבאללהחזבאללה מוסטפא בדר א-דין (מנהיג צבאי בחזבאללה)
חזבאללהחזבאללה סמיר קונטאר
(מפקד בכיר בחזבאללה)
חזבאללהחזבאללה ג'יהאד מוע'ניה
(ראש הביטחון של חזבאללה)

חזבאללהחזבאללה חסן חוסיין אל-חאג'
(מפקד המבצעים של חיזבאללה בסוריה)
Flag of Syria 2011, observed.svg בשאר אל-זועבי
(מפקד החזית הדרומית)

Flag of Syria 2011, observed.svg ג'מאל מערוף
(לשעבר מפקד SRF‏)
צבא האסלאם (סוריה)צבא האסלאם (סוריה) עיסאם בוידאני
(מפקד צבא האסלאם)
טורקיהטורקיה רג'פ טאיפ ארדואן (נשיא טורקיה)
טורקיהטורקיה רב-אלוף זכאי אקסקלי
(מפקד הכוחות המיוחדים)

נהרגו בקרב:

Flag of Syria 2011, observed.svg עבדול קאדר סאלח[11]
(מייסד בריגדת אל-טאווהיד)
צבא האסלאם (סוריה)צבא האסלאם (סוריה) זהראן עלוש
(מנהיג צבא האסלאם)


אחראר א-שאםאחראר א-שאם עלי אל-עומר
(מנהיג אחראר א-שאם)
לגיון א-שאםלגיון א-שאם מונדאר סאראס
(מנהיג לגיון א-שאם)

נהרגו בקרב:

אחראר א-שאםאחראר א-שאם חסן עבוד[12]
(מנהיג אחראר א-שאם)
אחראר א-שאםאחראר א-שאם אבו חאליד א-סורי[13]
(מפקד בכיר באל-קאעידה, חבר במייסדי אחראר א-שאם)


Flag of Hayat Tahrir al-Sham.svg אבו ג'אבר שיח'
(האמיר של תחריר א-שאם)
Flag of Hayat Tahrir al-Sham.svg אבו מוחמד אל-ג'ולאני
(מפקד צבאי בתחריר א-שאם)

נהרגו בקרב:

ג'בהת א-נוסרהג'בהת א-נוסרה אבו האמאם אל-שאמי
(מפקד צבאי של ג'בהת א-נוסרה)
ג'בהת א-נוסרהג'בהת א-נוסרה אבו פיראס אל-סורי
(דובר ג'בהת א-נוסרה)
אל-קאעידהאל-קאעידה מוהאסין אל-פאדלי
(מנהיג קבוצת ח'וראסאן)
Flag of the Turkistan Islamic Party in Syria.svg אבו עומר אל-טורקיסטני
(מנהיג המפלגה האסלאמית הטורקיסטנית)

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו בכר אל-בגדאדי
(ח'ליף המדינה האסלאמית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו פאטימה אל-ג'אחישי
(סגן ח'ליף)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו מוחמד אל-שימאלי
(חבר המועצה הצבאית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית גולמורוד חלימוב
(שר המלחמה; ייתכן שנהרג)

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו מוחמד אל-מקדיסי
(מנהיג צבא ח'אלד בן אל-וליד)

נהרגו בקרב:

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית חאג' באכר
(סגן ח'ליף וראש המועצה הצבאית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו איימן אל-עיראקי
(ראש המועצה הצבאית לשעבר)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו עבדול רחמן אל-בילאווי
(ראש המועצה הצבאית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו עלי אל-ענברי
(סגן ח'ליף בסוריה)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו מוסלם א-תורכמני
(סגן ח'ליף בעיראק)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו מוחמד אל-עדנאני
(דובר המדינה האסלאמית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו עומר א-שישאני
(שר המלחמה)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו סיאף
(שר הנפט)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו עומר אל-טוניסאי
(שר הכספים והגיוס)
Flag of the Yarmouk Martyrs Brigade.svg מוחמד אל-ברידי[14]
(מייסד חטיבת חללי הירמוך)

כורדיסטן הסוריתכורדיסטן הסורית ריאד דרר
(נשיא שותף של MSD)‏

כורדיסטן הסוריתכורדיסטן הסורית אילחם אחמד
(נשיאה שותפה של MSD)‏
סאלח מוחמד
(נשיא שותף של PYD‏)
אסיה עבדאללה
(יו"ר שותפה של PYD)‏
People's Protection Units Flag.svg סיפאן המו (מפקד YPG‏)
YPJ Flag.svg רוג'דה פילאט (מפקדת צבאית של ה-YPJ‏)


ארצות הבריתארצות הברית דונלד טראמפ
(נשיא ארצות הברית)
Flag of the United States Army.svg סטיבן טאונסנד (מפקד CJTF-OIR‏)

| מידע56 =

96,073[15]–10,275[16] (3,284 זרים; בעיקר פלסטינים) אזרחים הרוגים אשר תועדו על יד האופוזיציה
חיילים זרים אחרים שנהרגו
(לבנוןלבנון 48, עיראקעיראק 16, ירדןירדן 7)


סך אבידות:
346,612–481,612 (שיערוך של המרכז הסורי לזכויות אדם, דצמבר 2017)
470,000 (שיערוך של SCPR, פברואר 2016)


מעל 7,600,000 עקורים ( UNHCR מעריך, יולי 2015)

מעל 5,000,000 פליטים (מרץ 2017 מוערך על ידי נציבות האו"ם לפליטים)[17][18]; מעל 4,000,000 ( UNHCR מעריך,יולי 2015)[19][20][21]

  1. ^ הצבא הטורקי נלחם בעיקר בכורדים ובמדינה האסלאמית.
  2. ^ 2.0 2.1 אחראר א-שאם וקודמיו של תחריר אל-שאם, ג'בהת א-נוסרה, היו בברית תחת צבא הכיבוש ממרץ 2015 עד ינואר 2017.

}}

מלחמת האזרחים בסוריהערבית: الحرب الأهلية السورية; לעיתים מכונה: ההתקוממות בסוריה, בערבית: الثورة السورية) היא סכסוך מתמשך שפרץ בסוריה בין כוחות הנאמנים לממשלת הבעת' בראשות הנשיא בשאר אל-אסד ובין אלה המבקשים להדיחה, ועם הזמן התרחב עם כניסת הכורדים, הג'יהאדיסטים, כוחות המזוהים עם ארגון הטרור אל-קאעידה ומדינות זרות למערכה. הסכסוך החל ב-15 במרץ 2011, כנחשול של הפגנות ומחאות בכל רחבי סוריה, שהיוו חלק מגל ההתקוממויות בארצות ערב. עם הזמן, התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית, למרידה ולמלחמת אזרחים, המאופיינת בקרבות קשים, פיגועי התאבדות, התערבויות חיצוניות, זליגות למדינות שכנות, שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי, מעשי טבח, פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, אלימות עדתית, משבר פליטים ועוד.

ההפגנות החלו במרץ 2011, כשתושבים מחו נגד משטרו הדיקטטורי של הנשיא אסד. המפגינים מחו גם נגד ההגמוניה של העדה העלווית; ומחו נגד האבטלה, השחיתות והפגיעה בזכויות אדם במדינה. באפריל התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית, שבה משתתפים בעיקר סונים (אשר היוו כ-73% מהאוכלוסייה לפני פרוץ המלחמה). המשטר ניסה לדכא את ההתקוממות באמצעים שונים, לרבות שימוש בכוחות הביטחון, ובהפגזות כבדות על שטחים בנויים בערים וביישובים נגד האוכלוסייה האזרחית. בעקבות הדיכוי האלים, החל גל של עריקות משורות הצבא הסורי. ביולי 2011 הוקם גרעין הצבא הסורי החופשי שפתח במרד מזוין נגד המשטר.

תחילת שנת 2012 התאפיינה בהתערבויות חיצוניות במלחמה: אסד מסתייע בכוחות שיעים, כגון משמרות המהפכה האסלאמית מאיראן וחזבאללה מלבנון, ונהנה מתמיכה בינלאומית של רוסיה וסין. לעומת זאת, מורדי האופוזיציה המתונה נתמכים צבאית על ידי מדינות סוניות כגון ערב הסעודית וקטר, ומקבלים תמיכה בינלאומית ממדינות המערב. יתר על כן, ארגוני ג'יהאד סונים, כגון ג'בהת א-נוסרה נוסדו בתחילת המלחמה ונכנסו ללחימה מול כוחות אסד. בתחילת שנת 2013 החלו להופיע סימנים של קרעים פנימיים בין הצבא הסורי החופשי, הנחשב למתון יחסית, לבין חלק מארגוני הג'יהאד, שדוגלים באסלאם הקיצוני.[22] בראש הארגונים הללו, בלט ארגון המדינה האסלאמית, שבתחילה היה חלק מאל קאעידה, עד אשר האחרון התנתק ממנו, והכריז, ביולי 2014, על חליפות איסלאמית עצמאית בשטחים הנרחבים שכבש בסוריה, בסערת מלחמת האזרחים, וגם בעיראק.

הלחימה בסוריה תפסה כותרות כסכסוך האלים ביותר בעולם כיום. בסכסוך אף נעשה שימוש בנשק לא קונבנציונלי. ב-21 באוגוסט 2013 אירעה המתקפה הכימית בע'וטה, שעל פי ההערכות נהרגו בה מאות בני אדם. בעקבות התקיפה דרשו מדינות רבות, ובראשן ארצות הברית, להעניש צבאית את משטרו של אסד שלטענתן הוא זה שהורה על התקיפה. ב-9 בספטמבר 2013 הציעה רוסיה לפרק את סוריה מהנשק הכימי שברשותה ולצרפה לאמנת הנשק הכימי. ארצות הברית הסכימה להצעה, אך הבהירה כי כל עוד המשטר אינו עומד בהבטחותיו, האיום הצבאי נותר בעינו. ב-28 בספטמבר 2013 אישרה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד את העסקה לפירוק סוריה מנשק כימי.[23] ב-27 באפריל 2014 דווח שמתוך כל הנשק הכימי שסוריה הצהירה עליו כ-92% ממנו הושמד. למרות טענה זו, יש הטוענים (בעיקר תושבי חומס) שעדיין נעשה שימוש בגז כלור. ב-23 ביוני 2014 דווח שכל הנשק הכימי שנותר בסוריה הוצא מהמדינה והושמד ובכך תהליך השמדת הנשק הכימי הושלם.[24]

על פי ההערכות של הארגון הסורי לזכויות אדם, נכון ל-7 במאי 2016, נהרגו במהלך המלחמה כ-500,000 בני אדם, מחציתם אזרחים. נכון לאפריל 2017 מוערך מספר ההרוגים בכ-600,000 בני אדם. הרשות הסורית לזכויות אדם אומדת את מספר האנשים שנעצרו או נעלמו ביותר מ-100,000 מאז תחילת המלחמה.[25] 2 מיליון איש נפצעו וכמעט 6 מיליון איש ברחו מהמדינה לטורקיה, לירדן, לעיראק וללבנון והם מוגדרים פליטים. בין ההרוגים לפחות 10,000 ילדים, כ-7,000 נשים, כ-20,000 מורדים סורים, מעל 45,000 חיילים מצבא סוריה, יותר מ-3,000 לוחמי מיליציות שיעיות מעיראק ומאיראן, כולל לפחות 640 מחזבאללה, וכ-10,000 לוחמי ג'יהאד זרים, שלחמו בשורות ארגונים סונים קיצוניים בהם ג'בהת א-נוסרה והמדינה האסלאמית.[26]

ב-27 בפברואר 2016 נכנסה לתוקף הפסקת אש בין הממשל הסורי לארגוני המורדים, שלא כללה את המדינה האסלאמית. הפסקת האש צמצמה במידה ניכרת את מספר ההרוגים בחודשים מרץ ותחילת אפריל אך לקראת סוף אפריל חלה עלייה במספר ההרוגים בעקבות קרבות עזים אשר התרחשו בחלב וכללו הפצצה של מספר בתי חולים אשר טיפלו באזרחים ובחיילי המורדים על ידי כוחות צבא סוריה.

תוכן עניינים

Other Languages
беларуская (тарашкевіца)‎: Грамадзянская вайна ў Сырыі
Bahasa Indonesia: Perang Saudara Suriah
日本語: シリア騒乱
한국어: 시리아 내전
Bahasa Melayu: Perang saudara Syria
Papiamentu: Guera Civil Syrio
srpskohrvatski / српскохрватски: Građanski rat u Siriji
Simple English: Syrian civil war
татарча/tatarça: Süriä watandaşlar suğışı
Tiếng Việt: Nội chiến Syria
Bân-lâm-gú: Su-lī-a Lōe-chiàn